הסיפור שלי

נעים להכיר - אני לי-מור,
מנהלת מקצועית בעמותה, סטודנטית לתואר שני, מאמנת כושר מוסמכת,
ובימים אלה מתאמנת לתחרות איש הברזל.

בנוסף לזה -
אני כבדת ראייה מלידה ובעלת תעודת עיוור.

בתיכון, באוניברסיטה, בקורס מאמנים, במבחני הקבלה שעברתי — כל סף היה גם סף של זהות; מי אני בעיני עצמי, ולא רק בעיני מי שמתבונן מבחוץ.

התשובה תמיד הייתה: מישהי שלא מוותרת בקלות.

בגיל 30 התחלתי לאבד גם את שמיעתי.

לאחר שיקום מורכב עשיתי זאת שוב; הסתגלתי למוגבלות החדשה, שנוספה על הקיימת.
חישבתי מסלול מחדש מבחינה מקצועית, התחלתי לימודים לתואר שני וחזרתי לתפקוד מלא מכל הבחינות.

אני מעבירה הרצאות השראה לארגונים, חברות, אוניברסיטאות וכנסים בנושא העצמה ועוצמה אישית -
ומשתפת בפתיחות על המסע שלי לשיפור הרווחה האישית:
אני מאמינה שאם אני יכולה לחיות חיים מלאים ולהגיע להישגים, כל אחד יכול לסלול לעצמו את הדרך שלו.

הבית שלי

האבחנה הראשונה במשפחה למעשה לא הייתה שלי.
גדלתי כאחות לשני אחים על הספקטרום האוטיסטי, שהיו בעלי צרכי תמיכה משמעותיים.
החיים לצידם פיתחו בי רגישות מחד ונחישות להיות עצמאית לחלוטין מאידך.

לחיות עם מוגבלות מורכבת ובלתי נראית

המוגבלות היא חלק אינטגרלי מזהותי וחשוב לי שאנשים יידעו עליה.

כיוון שהיא לא נראית כלפי חוץ, בכל פעם מחדש עליי להתמודד עם השאלה - מתי נכון לספר? למשל בראיון עבודה, בהיכרות חדשה, בדייט? אולי גם הקופאית בסופר צריכה לדעת…

המוגבלות השקופה מזמנת כל מיני סיטואציות מצחיקות ומוזרות.

הכל או כלום – ההד-סטארט להכשרת עזרא

ואז הגיע עזרא — כלב השירות שלי, נוכחות יציבה ומקרקעת.
גייסתי 120,000 ₪ דרך מימון המונים שיזמתי כדי להכשיר אותו. החיים לצידו מלאים רגעים מצחיקים, מטופשים, מרגשים ומתסכלים.

עזרא הוא לא רק עזר. הוא גם הוכחה: יש דרך, גם כשהיא לא מסומנת. כשלוקחים אחריות אישית אפשר למצוא דרכים יצירתיות לשפר את החיים.

היעד הבא: טריאתלון איש הברזל

בימים אלה אני מתאמנת בריצה, שחייה ואופניים לקראת התחרות שכוללת 3.8 ק”מ שחייה במים פתוחים, 180 ק”מ רכיבה על אופניים ו-42.2 ק”מ ריצה (מרתון מלא).
אני בונה בעצמי את תכנית האימונים, מלווה בחברים ובבן זוגי ומקווה להגיע ליעד בשנתיים הקרובות.